בשנתיים האחרונות התפרסמו אין ספור כתבות בתקשורת הבינלאומית, ובאתרי החדשות של הקהילה הגאה בעולם, על הוצאות להורג באיראן. בעיקר נערים וצעירים הומואים שהוצאו להורג בתלייה. כל עוונם האמיתי שהיו הומואים. כמובן שהאיראנים דאגו לעטוף את סיפור העוון, עם שלל האשמות פיקטיביות, כמו שמתאים למשטר האייטולות המוטרף. מעבר לכעס הישראלי הטבעי שלי נגד המשוגעים מטהרן, נתווסף הכעס הקהילתי. משטר אפל שלא רק רודף אותנו הישראלים, רוצה שכל העולם יפעל על פי חוקי השריעה הקיצוניים, תומך בג'יהאד העולמי, אלא גם רודף הומואים. שילוב קטלני בעיני.ם
בפסח השנה יצא לי לשהות כמה ימים בסן פרנסיסקו. באחד מערבי החופשה ביליתי במועדון של גייז בעיר, והכרתי גבר חתיך באמצע שנות השלושים. לא דיברנו הרבה, סיפר לי שהוא מאיראן, סיפרתי לו שאני מישראל. מייד צחקנו שנינו שאנחנו "בני-דודים", קצת רקדנו, וכל אחד הלך לדרכו. למחרת נפגשנו שוב במועדון אחר, שוב צחקנו על היותנו בני-דודים, והפעם נדבקנו אחד לשני. רקדנו, שתינו, בילינו ביחד. הכיר לי חבורה שלמה של הומואים בני ארצו. הייתי משוכנע שהוא גולה מאיראן שעבר להתגורר בארה"ב. די נדהמתי כשסיפר לי שהגיע לחופשה בת שלושה שבועות, ולמחרת חוזר לטהרן. לא האמנתי, הומואים הבוחרים לחיות בטהרן, בלתי אפשרי! ואז הוא סיפר לי את סיפורו...ם
משפחתו ברחה מאיראן עם עליית שלטון האייטולות לצרפת, שם חיו עד תחילת שנות התשעים. באותם השנים הבין השלטון האיראני שאם הם רוצים לקדם את כלכלת ארצם, עליהם להזמין חזרה את בני המעמד העליון - האיראנים הגולים, ולהשיב להם את רכושם. משפחתו של חברי חזרה. הוא היום הבעלים ומנהל רשת מסעדות בטהרן, הומו גאה שלא מפחד מהשלטונות, נראה שזה עתה יצא ממכונית פורשה קופה קבריולט. שאלתי אותו - כיצד? הוא אמר שבטהרן לא רודפים הומואים. כל הכתבות שהתפרסמו בתקשורת הבינלאומית, הם על אירועים שהתרחשו באזורי הספר, שם שולטים מנהיגי הדת הקיצוניים. לדבריו טהרן עיר קוסמופוליטית, מתפתחת, עשירה בתרבות, שניתן לרכוש בה את מיטב מותגי העולם. הנשים מסתובבות אך ורק עם חיג'אב. אומנם אין מקומות בילוי גלויים לגייז, אבל יש קהילה גאה מאוד ענפה שנפגשת בבתים. הוא הזמין אותי שוב ושוב לבוא לבקר בטהרן. אמרתי לו בטח - אחמדיניג'אד יחכה לי עם פרחים בשדה התעופה. צחקנו. ם
בפסח השנה יצא לי לשהות כמה ימים בסן פרנסיסקו. באחד מערבי החופשה ביליתי במועדון של גייז בעיר, והכרתי גבר חתיך באמצע שנות השלושים. לא דיברנו הרבה, סיפר לי שהוא מאיראן, סיפרתי לו שאני מישראל. מייד צחקנו שנינו שאנחנו "בני-דודים", קצת רקדנו, וכל אחד הלך לדרכו. למחרת נפגשנו שוב במועדון אחר, שוב צחקנו על היותנו בני-דודים, והפעם נדבקנו אחד לשני. רקדנו, שתינו, בילינו ביחד. הכיר לי חבורה שלמה של הומואים בני ארצו. הייתי משוכנע שהוא גולה מאיראן שעבר להתגורר בארה"ב. די נדהמתי כשסיפר לי שהגיע לחופשה בת שלושה שבועות, ולמחרת חוזר לטהרן. לא האמנתי, הומואים הבוחרים לחיות בטהרן, בלתי אפשרי! ואז הוא סיפר לי את סיפורו...ם
משפחתו ברחה מאיראן עם עליית שלטון האייטולות לצרפת, שם חיו עד תחילת שנות התשעים. באותם השנים הבין השלטון האיראני שאם הם רוצים לקדם את כלכלת ארצם, עליהם להזמין חזרה את בני המעמד העליון - האיראנים הגולים, ולהשיב להם את רכושם. משפחתו של חברי חזרה. הוא היום הבעלים ומנהל רשת מסעדות בטהרן, הומו גאה שלא מפחד מהשלטונות, נראה שזה עתה יצא ממכונית פורשה קופה קבריולט. שאלתי אותו - כיצד? הוא אמר שבטהרן לא רודפים הומואים. כל הכתבות שהתפרסמו בתקשורת הבינלאומית, הם על אירועים שהתרחשו באזורי הספר, שם שולטים מנהיגי הדת הקיצוניים. לדבריו טהרן עיר קוסמופוליטית, מתפתחת, עשירה בתרבות, שניתן לרכוש בה את מיטב מותגי העולם. הנשים מסתובבות אך ורק עם חיג'אב. אומנם אין מקומות בילוי גלויים לגייז, אבל יש קהילה גאה מאוד ענפה שנפגשת בבתים. הוא הזמין אותי שוב ושוב לבוא לבקר בטהרן. אמרתי לו בטח - אחמדיניג'אד יחכה לי עם פרחים בשדה התעופה. צחקנו. ם
מה שאותי מפליא איך זה בסוף שאחמדיניג'אד, לופוליאנסקי, נסים זאב וחבריהם, מוצאים את עצמם באותה מיטה ביחד?!@ ם
לינק למאמר באתר קפה דה-מרקר
No comments:
Post a Comment